top of page

צעדים ראשונים לקראת כתיבה

כולנו שואפים שילדינו יצליחו בלימודים. בכל גיל עומדים בפני הילדים אתגרים חדשים אך בניית בסיס איתן בהתחלת הדרך חשובה מכל. יסודות הלמידה הנרכשים בגיל הרך מאפשרים בניית הבניין האדיר של חכמה וידע העוזרים לילדים לגדול ולהתפתח למבוגרים בעלי יכולת לבנות את עצמם ולתרום לסביבה.


אחד מאבני היסוד החשובים ביותר שעליו נשענים כל שנות הלימודים הוא הכתיבה. הכתיבה היא כלי תקשורתי. היא מהווה דרך משמעותית לתקשר עם הסביבה, ללמוד, לבטא מחשבות ורעיונות ומצריכה שליטה ומיומנות טובה. חוסר מיומנות או הצלחה בכתיבה יכול אפוא לפגוע ביכולתו של הילד ללמוד, .להביע את עצמו ולפתח קשר עם הסביבה.


על מנת שכתיבה תהיה כלי תקשורתי יעיל היא מצריכה שני תנאים בסיסים: מוכנות טכנית ( ישיבה זקופה, אחיזת עיפרון נכונה, עיצוב נכון, וכד.) ויכולת הבעה.


רב ההורים והמחנכים מודעים לצורך לפתח יכולת שפתית ויכולת הבעה. הרבה אינם מודעים מספיק לצורך לפתח כישורים טכניים הדרושים להפוך כתיבה לקריאה ומהירה. ישנו מספר לא מבוטל של ילדים המנסים להביע רעיון בכתב אך כתב-ידם אינו קריא וכתוצאה אין ביכולתם להביע את עצמם.





מתי מתחילה הכנת הילד לכתיבה?


בניית הכישורים הנדרשים לכתיבה מתחילה מיום הולדת התינוק. עצם השכיבה על הבטן המעודדת הרמת הראש, נשיאת משקל הגוף על הידיים וזחילה- מפתחים את השרירים הנדרשים לישיבה זקופה, אחיזת העיפרון בצורה נכונה וכתיבה ללא התעייפות. נטיית ההורים כיום להימנע מהשכבת התינוקות על הבטן מהווה אחת הסיבות לקושי שישנו לילדים רבים בפיתוח סיבולת טובה בכתיבה: חוסר פיתוח שרירי צוואר, כתפיים, הבטן והגב כנגד כוח הכובד בגיל צעיר (במנח של זחילה) גורם קושי לילדים, בשנות בית הספר, לשבת זקוף (תנועה שהיא מופעלת נגד כוח הכובד) ולכתוב הרבה זמן בלי להתעייף.


האזהרה של אחיות בית החולים: "לא להשכיב את התינוק על הבטן בזמן שינה עקב סיכון יותר גבוה של מיתת עריסה" חשובה אך היא מתייחסת לשעות שינה בלבד ולא לשעות עיירות. בשעות עיירות שכיבה על הבטן חיונית ביותר להתפתחות התקינה של התינוק.


הטענה הנפוצה בקרב ההורים: "אבל הוא בוכה על הבטן" אינה מוצדקת. הימנעות משלב קריטי זה בהתפתחות התינוק יקשה עליו בעתיד. מחויבות ההורה הוא לספק לתינוק את כל הנדרש לו על מנת שיתפתח כנדרש ומחויבותו לדאוג שלא יבכה אינה כלולה.


ישנם דברים רבים שהורים עושים שהתינוק אינו מרוצה מהם. אם ההורים מבינים שיש לעשות דבר כלשהו לטובת התינוק יעשו זאת למרות אי-שביעות רצונו של הילד (כמו חיסון). לכשיבינו את חשיבותה של השכיבה על הבטן בשעות העיירות כאבן יסוד לפיתוח השרירים הנדרשים לעתיד לכתיבה, וודאי שישכיבו את התינוק על בטנו, ישחקו איתו, ידברו אותו וידרבנו אותו להתרומם ולגלות את העולם מסביבו. עדיף כמה שעות של בכי בגיל צעיר משבועות וחודשים של "בכי" על קושי בכתיבה (המשפיע על כל תחומי הלמידה) וריצות לטיפולים ושעורי עזר אחר כך בהמשך.






מתי מתחילה הכנת הילד לכתיבה?


בכל שלב ושלב בהתפתחות הילד ישנם אבני יסוד חיוניים לבניית הגוף לקראת כתיבה. שלב אחד נבנה על בסיס השלב הקודם לו ולכן חשוב תשומת הלב מגיל ינקות:


0-6 חודשים

יש לשים לב לערנות ולסקרנות שמגלה התינוק ותגובותיו לרעשים וגירויים ויזואליים שונים. לדאוג שהתינוק שוכב על הבטן, ינסה להרים ראש ולהתרומם על הידיים. לשים לב שיתהפך מן הבטן לגב וחזרה.


6-12 חודשים

יש לשים לב שהתינוק עוקב אחרי חפצים ואנשים. יש לעודד אותו לזחילה. יש לשים לב שהתינוק פותח את כף היד ונושא משקל על כף יד פתוחה. בנוסף אמור התינוק להושיט יד לחפצים שונים ולהרימם. (שימו לב להתנהג בזהירות עם חפצים קטנים המסוכנים לו).


1-2 שנים

יש לשים לב שהתינוק חשוף למגע של חומרים מסוגים שונים. עליו להיות הסוגל להשתמש בידיים לפעילויות שונות: להצביע, לדפדף בספר, לשרבט ולהרים חפצים בשתי אצבעות. יש לשים לב שהוא אוחז צבע בכל כף היד עם האגודל כלפי מטה. הערה: בשלב זה הילד מתחיל ללכת ולשמור יותר טוב על שיווי משקל.


2-3 שנים

יש לשים לב שהילד מתעניין בציור ובמלאכות פשוטות. הערה: בשלב זה מתחיל הילד לבחור יד מעודפת. (לעולמים אין לבחור עבורו יד מעודפת או להחליף לו יד מעודפת.) בנוסף יש לשים לב שהילד מתחיל ליצור קווים שונים: ישרים, מעוגלים ונקודות. הערה: אחיזה בצבע עדיין נעשית עם כל כף היד אך האגודל מופנה כלפי מעלה.


3-4 שנים

יש לשים לב לאחיזת העיפרון עם שלוש אצבעות. עליו להיות מסוגל לייצב דף ביד שנייה, לצבוע בתוך מסגרת, לגזור ולצייר ולתת לציור משמעות.


4-5 שנים

יש לשים לב בשלב זה יש העדפת יד ברורה. יש לשים לב שהוא מצליח לגזור לאורך קו המשנה כיוון, שיש ביכולתו להעתיק ריבוע וקווים אלכסוניים ולהעתיק אותיות שמו.


5-6 שנים

יש לשים לב שקיימת אחיזה בשלה. יש לשים לב שהילד יכול לכתוב אותיות ולזהותם. כמו כן עליו להיות מסוגל לשייך צליל ואות.




איך צריך להחזיק את העיפרון ולמה דווקא כך?


ניתן לייצור אותיות ואפילו לכתוב עם אחיזות שונות ומשונות. אך על מנת להשיג כתיבה שהיא יעילה, מהירה וקריאה לאורך זמן ישנו שימוש אופטימלי בשרירי כף היד המאפשר שימוש הכי נכון בכלי כתיבה. האחיזה היעילה ביותר מבוססת על שימוש בשלוש אצבעות פעילות (אגודל, אצבע ואמה) ובשתי אצבעות במנוחה (קמיצה וזרת). תנאי הכרחי הוא שהקשת בין האגודל והאצבע תהיה פתוחה ועגולה ויהווה מקום להניח את העיפרון בלי הפעלת לחץ יתר. כל אחיזה הסוגרת את הקשת ומצמידה את האגודל לאצבע גורמת להפעלת לחץ יתר ולאורך זמן פוגמת ביכולת לכתוב הרבה בלי להתעייף.


השלב הכי קריטי לשים לב לצורת האחיזה הוא בגיל גן חובה. בשלב זה עוד ניתן לתקן את האחיזה על ידי תרגילים ושימוש במחזיק אורטופדי על מנת למנוע הרגל לא תקין לאורך שנים. ניתן לפנות למרפאה בעיסוק להתאמת תרגילים ואביזרי עזר להכין את הילדים טוב יותר לאחיזה יעילה.


ישנה נטייה בגיל הגן לא לשים לב ולעיתים נראה כי הילד מסתדר עם אחיזה לא נכונה. אך כמות הכתיבה ורמת הדיוק הנדרשים בגן אינם תואמים את הנדרש בכיתות בית הספר (בכמות ובמהירות). על מנת למנוע קשיים בכתיבה בגילאי בית הספר עדיף לטפל בזה בגיל צעיר.




עיצוב האותיות: למה חשוב הכיוון?


ילדים חשופים לשתי צורות של כתיבה במהלך חייהם: דפוס וכתב. החשיפה לדפוס בדרך כלל בשנות הגן וכיתה א בשלבים של קדם קריאה ורכישת הבסיס לקריאה. בשנים האחרונות ישנה פחות הקפדה על עיצוב האותיות בדפוס כשאפשר, בשנות הגן, ניתן לראות ילדים מעתיקים אותיות בכיוונים לא נכונים ואפילו מעתיקים מילים מהסוף להתחלה. כתוצאה מחוסר הקפדה, ילדים רבים מגיעים לכיתה א עם הרגלי כתיבה לא נכונים. עיצוב בכיוונים הנכונים מאפשר פחות השקעה של אנרגיה וזמן (עיצוב רוב האותיות נגמרת בצד שמאל של האות, הצד של המשך הכתיבה). חוסר הקפדה על כיוון הכתיבה עלול לגרום לאטיות וסרבול בכתיבה.


כל אדם בר ניסיון יסכים כי עדיף ללמוד דבר בצורה נכונה ויעילה בתחילתו מאשר לנסות לתקן טעויות אחר כך. למידת טכניקה נכונה לכתיבת האותיות ותרגול ארגון על הדף (שוליים, שורה ורווח) נותנים לילד את הכלים הנחוצים לו על מנת שהכתוב יהיה מובן לזולת והכתיבה יהיה באמת כלי תקשורתי יעיל.


אין דבר יותר מתסכל לילד מאשר להשקיע מאמצים לכתוב ולראות שהמבוגר אינו מצליח לפענח את הכתוב


הערכה "בכיוון הנכון" באה ללמד את הילדים לכתוב אותיות דפוס בכיוון הנכון לחתחילה, לזהות את שמם וצלילם עוד בטרם למדו לקרא כהכנה איתנה


בשלב הראשוני של למידת האותיות בכתב, חשיבות כיוון הכתיבה וארגון הכתוב על הדף עוד יותר חשובים – מה שכתב ישרת את הילדים לאורך שנים רבות




למה לא מספיק תרגול יבש עם עיפרון ודף?


אכן סבא וסבתא ישבו ושננו את הכתב כשכתבו כל אות עשרות פעמים עד שיהיה רהוט. ואכן לרובם יש כתב יפה וקריא. אך כל הלמידה בדור הזה שונה. היום הילדים לא ישתפו פעולה בשינון יבש החוזר על עצמו.


הילדים של היום גדלים בעולם של אוכל מהיר ומחשבים ונראה שהכול קורה בין-רגע. היכולת לדחות סיפוקים, להשקיע ולהתאמץ נהיית אתגר לא פשוט. יש לילדים של היום הרבה פחות הזדמנויות לחוות התמדה. מטלות, שלשם השגתם יש צורך באימון, בהתמדה ובהשקעה, קשיים לילדים.


כתיבה רהוטה אינה ניתנת להשגה בלחיצת כפתור. היא דורשת אימון צעד אחרי צעד. על מנת לעודד שיתוף פעולה מצד הילד בתהליך זה, התהליך צריך להיעשות על ידי פעילויות מגוונות ומהנות. הפעלה רב-חושית על ידי גירוי חזותי, שמיעתי ותחושתי – עוזרים לגוון את הפעילויות, להנעים אותם על הילד ולתת לו להפנים את הנלמד בערוץ הקליטה המתאים לו.


הרגשת ההצלחה גורמת להנאה ומדרבנת אותו להמשיך ולתרגל הלאה.



ובכן, כתיבה היא אחת מאבני יסוד החיוניים להצלחה בלימודים. היא נבנית אט אט מיום הלידה ולאורך שנות החיים הראשונות. כתיבה היא איננה מיומנות מולדת; צריך לקבל הדרכה על מנת לבצעה בצורה טכנית נכונה וללמוד להתבטא בעזרתה בצורה ברורה. ניתן להיעזר בכלי עזר רבים על מנת להנעים את הלימוד ועל ידי כך לגרום להנאה וסיפוק ולהגדיל את המוכנות להשקיע ולתרגל- דברים הנחוצים על מנת להגיע לכתיבה שאכן תהווה כלי תקשורתי.



חיה קושניר

מרפאה בעיסוק MA OT, B.Ed


למאמרים נוספים: אתר של חיה קושניר


פוסטים אחרונים

הצג הכול

תגובות


bottom of page